cousteau6"באחד הבקרים של יוני 1943 הלכתי לתחנת הרכבת של באנדול, בריביירה הצרפתית, לקבל ארגז שנשלח במשלוח אכספרס מפאריס.

ארגז זה הכיל  מכשיר חדש, שתליתי בו תקוות מרובות. הוא היה תולדת מאבק וחלמות במשך שנים:

ריאת- צלילה אבטומאטית לאוויר דחוס, פרי המצאה של אמיל גניאן ושלי.

מיהרתי להביאו לוילה בארי, שם חיכו חברי לצלילה, פליפ טאיה ופרדריק דיומא.

שום ילד, בפתחו את  חבילת מתנות החג שלו, אינו נרגש יותר משהתרגשנו אנו בפתחנו את הארגז של "ריאת המים" הראשונה.

אם יסתבר לנו שפעולתה תקינה, יש בה כדי  לחולל מהפיכה במלאכת הצלילה.

מצאנו בארגז מערכת של שלושה גלילים בעלי מימדים בינוניים מלאים באוויר דחוס, אליהם מחובר וסת אויר בגודל של שעון מעורר. לחץ האוויר בתוך הגלילים היה 150 אטמוספירות.

מן הוסת יצאו שני צינורות מחוברים לפיה. מתקן זה קשור לגב, מסיכת זכוכית אטומה מפני מים על העיניים והאף וסנפירי גומי לרגליים – כך אמרנו לערוך טיסות חופשיות אל מצולות הים"...

 

coustea10במילים אלו פותח ז'אק איב קוסטו – קצין בצי הצרפתי - את סיפרו עולם הדממה. בספר זהו הוא מתאר את חוויותיו מגילוי העולם התת- מימי והנחת היסודות לצלילה כפי שהיא מוכרת בימנו.

 

7 שנים מוקדם יותר, בשנת 1936, מגלה קוסטו לראשונה את "צפונות" הים בעזרת משקפי שחיה ובאותו רגע של  "הארה"  הוא יודע  כי חייו השתנו לבלי שוב.

 

ביחד עם  פיליפ טאיה  pilippe tailliez – אף הוא קצין בצי הצרפתי  ופרדריק  דיומא Frederic dumas  -  אלוף דייג בצלילה חופשית, הם מתחילים בסידרת נסיויים והתנסויות.

ההתחלה התמקדה בצלילות חמצן במערכת סגורה.  שני אירועים של הרעלת חמצן והיחלצות בנס משכנעים את קוסטו כי אין לו מה לחפש ב"שדה זה"

הניסוי הבא מתמקד בצלילה בעזרת "משאבת פרנז" המאפשרת צלילה  באספקת שטח  כשהצולל  מחובר אליה בצינור ותלוי בחסדי פעולתה של המשאבה. גם כאן, מספר אירועים של כמעט תאונה משכנעים את השלושה כי  את התשובה יש לחפש במערכת צלילה עצמאית ואוטמאטית שאינה תלויה באספקת שטח ואינה נסמכת על  החמצן "הבוגדני".

cousteau3את התשובה סיפק אמיל גאניאן  emile gagnan ,  מהנדס , מומחה גאז שעבד בחברה בינלאומית גדולה. גניאן היה עסוק בפיתוח וסת גאז למנועי מכוניות, כאשר פגש באקראי בשנת 1942 את קוסטו. המפגש בין השניים הוליד לאחר מספר שבועות את הוסת הראשון למערכת הצלילה העצמאית. מאוחר יותר, ולאחר תקופת פיתוח ושיכלול נוספים נוסתה המערכת בהצלחה מלאה בקיץ 1943.

בשנים שיבואו  מבצעת הקבוצה מאות ניסיונות  במכשיר החדש וכדרכם של חלוצים, לא מעט מהעובדות הידועות לכל צולל מתחיל  נכתבות בדם ע"י הצוות שחוקר את העולם החדש.

 cousteau4

10 שנים מאוחר יותר ובמנה לא קטנה של תסכול  כותב קוסטו " כיום, 10 שנים לאחר שחדרנו בהיסוס לאיזור של 40 מטר, מגיעים נשים וזקנים לעומק זה בצלילתם השלישית או הרביעית.

בריביירה בחודשי הקיץ, רואים יום יום מכונית הדרכה לצלילה בריאות  מים. היא שייכת לאחד מר דיבואה, המשכיר ריאות ונותן הדרכה לכל מי שרוצה לצלול לתחתית הים.

מאות חוגרים את הריאות וצוללים ללא חשש. כאשר אני נזכר את מקרי המאבק המסוכנים שהיו לפיליפ, לדידי ולי, נמהלת גאוותי במתקנו של מר דיבואה במנה לא קטנה של מרירות"...

 

קוסטו ייסד את קבוצת המחקר  התת- ימי של הצי הצרפתי בשנת 1945 ושימש גם כמפקדה של אניית המחקר "אלי מוניה" במספר משלחות.  

cousteau5בשנת 1951 הוא עומד בראש משלחת פרטית שיוצאת למסע מחקר של האוקיינוסים שנמשך על פני מספר שנים. המסע נערך ע"ג  אניית המחקר "קליפסו" בתמיכתם של ממשלת צרפת ואירגוני מדע פרטיים.

עוד ראויים לאזכור -  אנדרה לאבאן andre laban  מהנדס לכימיה שפיתח עבור המשלחות של קוסטו את ציוד הצילום התת- מימי ,  ולואי מאל  louis malle  שתיעד במצלמתו את מסעות הקבוצה בסרט המפורסם – עולם הדממה. הסרט עולם הדממה היה הסרט הזוכה בפסטיבל קאן בשנת 1956.

 

50 שנה לאחר אותו מסע יוצאים אנשי החברה של קוסטו Cousteau society   למסע  שיחזור בעקבות המשלחות ההן.  את המסע באילת הם התחילו  בסידרת  צילומים בריף הדולפינים שבאילת.

 

פרטים נוספים על פעילותה של החברה של קוסטו ניתן למצוא באתר www.cousteau.org