מאת: רויטל גרב, מנהלת קבוצת הפייסבוק "הבית הרטוב של הצוללים"

זה היה אחד מסופי השבוע שלא אשכח אף פעם. יש לי אהבה למעמקים, לספינות טרופות, בעיקר. אז החלטתי לשדרג את יכולות הצלילה שלי ולעבור התמחות עומק.

 

אומרים שהכי כיף לעבור קורס עם מישהו שאתה מכיר. כשלמדתי לצלול למדתי לבד אך הפעם החלטתי לעשות דברים קצת אחרת. קמנו בשעת בוקר מוקדמת, אני ורותם, הבאדי שלי, ועשינו את דרכנו דרומה לאילת.

בהתחלה נורא חששתי. אחרי הכל הייתי אחרי פציעה לא קלה ברגל. לא יכולתי לסחוב את הציוד שלי בעצמי, ולא ידעתי אם אצליח לעבור במצבי את הקורס. אז לפני שהכל התחיל, התקשרתי ל"מרינה דייברס", ודיברתי עם גור צור, מנהל המועדון. איש חביב ומקסים שהרגיע ואמר לי לאורך כל הדרך שהכל שטויות ושאצליח בגדול, וכך היה.

 

הגענו למועדון, ואת פנינו קיבל המדריך דניאל תמיר. בחור חייכן ולבבי, שעשה הכל שנהנה ונלמד בקורס הזה. אני בטוחה שגם אותנו הוא לא ישכח. החיוך פשוט לא ירד לאף אחד מאיתנו לאורך כל הקורס.

דניאל טמיר, עובד ב"מרינה דייברס" כבר 5 שנים. דניאל בהכשרתו הינו מדריך דייבקונים, מדריך התמחויות של ANDI  ומדריך צלילה טכנית, וזה לא סתם תארים, הוא אכן נתן לי תחושה, שהכל אפשרי.

 

פתחנו את הבוקר בשיעור תיאורטי. למדנו בתחילה על השינוי בין צלילה של 30 מטר לבין צלילה של 40 מטר. דניאל סיפק לנו תזכורת והסברים על עבודה עם טבלאות צלילה, וכמובן דיברנו על השפעות החנקן בגוף . 
בנוסף, למדנו על שימוש נכון בגלגלת, תכנון נכון של צלילה, שינוי בחניות בטיחות, חלוקת זמן ואוויר, ואיך אפשר בלי ללמוד כמובן על מערכת הנשימה הרזרבית RBS 
. לאחר השיעור התיאורטי הגיע הזמן להכנס למים. עלינו על ציוד, הצטיידנו בגלגלת ובמערכת נשימה רזרבית וקדימה לים.


הצלילה הראשונה היתה צלילת מים מוגנים שהיא עד 6 מטרים. בצלילה זו מתאמנים על פריסה ואיסוף הגלגלת, ומעבר בין נשימה מהמערכת המרכזית למערכת הרזרבית. כמובן שאני הסתבכתי עם הגלגלת. חטפתי נזיפה ושוב נשלחתי לתרגל מחדש, עד שדניאל  אישר את הביצוע.
לאחר שתרגלנו יצאנו לצלילה השניה,אבל  לא לפני שהיינו צריכים לתכנן את הצלילה בעצמנו לפרטי פרטים הכוללים זמן העמקה, זמן תחתית, וזמן לאיסוף הגלגלת ולחניות בטיחות. (תכנון הצלילה הזה יזכר לדורות). 
דניאל הדגיש שוב ושוב שעלינו להיות קשובים אחד לשני, לעקוב אחרי הזמנים וכל חריגה מהזמן או עיכוב כלשהו בצלילה שידרוש ממנו להתערב, יעלה לשנינו ב"נכשל". הצלילה תוכננה לעומק של עד 34 מטרים והיא היתה בעצם צלילת הדמייה לצלילת העומק אשר מתבצעת ביום המחרת. 

 

 

עלינו לסירה, קפצנו למים הסדרנו נשימה והתחלנו להוביל את הצלילה בהתאם למה שתכננו, תוך כדי מעקבו המתמיד של דניאל. תתפלאו לשמוע שבתום הצלילה, דניאל בדק לשנינו את מחשבי הצלילה, על מנת לבדוק שעמדנו בזמן הנדרש, לפי טבלאות הדקומפרסיה. בצלילה הזו לא השתמשנו במחשב, למעט מעקב אחרי הזמנים, שבהם התחייבנו לעמוד. 
זו היתה הצלילה הראשונה בחיי שבה הרגשתי שאני ממש עובדת מתחת למים. לא ראיתי אף דג ושום אלמוג, רק התמקדתי במסך המחשב, בגלגלת וברותם. רמות האנדרלין שלי הרקיעו לשחקים.
סיימנו את היום עם חיוך ותחושת סיפוק, עם פידבק חיובי מדניאל, ונדרשנו להתייצב שוב במועדון בבוקר שלמחרת לצלילה הסופית והמסכמת.

 

בבוקר שאחרי, הגענו למועדון ושמחנו לגלות שלא רק אנחנו קמנו עייפים, אך נחושים להצליח ולחוות סוף סוף את המעמקים. עלינו שוב על ציוד, התמקמנו בסירה והפלגנו לאיזור האמפי ליד היתוש.

זו היתה אחת הצלילות היפות שעשיתי בים סוף. הצלילה היתה לעומק של 39 מטרים, והיוותה בעצם את הצלילה המסכמת של ההתמחות. הפעם כן השתמשנו במחשבי הצלילה שלנו אז יכולנו להנות עוד כמה דקות בעומק. העמקנו במים והדבר הראשון שראו עיניי היה צב מקסים, שנח לו על הקרקעית. בדיעבד הבנתי שלא רק אני הייתי באנדרלין מטורף בצלילה הזו, גם רותם, ה"גבר גבר" שהכל קטן עליו, התרגש. 
שנינו הסתכלנו על דניאל, והוא היה כל כך רגוע ולא התרגש מכלום ורק סימן לנו שהכל בסדר. הגענו לאמפי, עברנו את היתוש, ראינו להקות של דגים במים כחולים ואלמוגים יפיפיים, והכי חשוב סיימנו, כולנו, את הצלילה הזו עם חיוך ענקי.

התיישבנו לסיכום צלילה, דניאל היה מבסוט. אנחנו היינו בשמיים, דניאל אמר דברי סיכום ואז שלף את המסמכים והחותמת ואמר "סרג'יו הוסמכת!".  סיימנו את ההתמחות והבטחנו לעצמנו לחזור שוב להתמחויות נוספות.

בינתיים, עברו כמה שבועות, שבהם הספקנו לתרגל את שלמדנו בקורס, וזה היה כיף גדול.

 

וכעת למספר דברים חשובים על הקורס:
תנאי קבלה לקורס: 
1. הגיל המינימלי בו אפשר להתחיל את התמחות העומק הוא 16.
2. נדרש מינימום של 40 צלילות קודמות. התעודה תתקבל רק כאשר יוצגו 50 צלילות.
שליטה באיזון אמנם אינה תנאי סף אך לדברי דניאל חשוב שתהיה שליטה באיזון. במידה ובצלילה הראשונה מזהים כי אין שליטה ממשית באיזון אז מתרגלים זאת עם הצולל אך כדאי להגיע עם מיומנות טובה. מסיבות אלו ואחרות מבקשים ניסיון קודם של לפחות 40 צלילות מכיון שזה מראה על צולל עם מעט ניסיון במים.  
3. חובה להיות בעל הסמכת נייטרוקס של דרגה 1 לפחות (
LSU).

 

דניאל ממליץ לעשות את קורס התמחות העומק, לצוללים אשר מיצו את אתרי הצלילה המוכרים ורוצים לגוון באתרים חדשים. בנוסף, ההתמחות מומלצת לצוללים אשר רוצים להתפתח בעולם הצלילה, ולצוללים אשר רוצים לעשות קורס טכני אך רוצים קודם טעימה בסיסית מהקורס, מכיוון שבהתמחות זו הצוללים לומדים איך לתכנן צלילה תוך כדי התחשבות בקצב צריכת האויר האישית.

קראתי ושמעתי ממספר צוללים שהם צוללים לעומק עם אויר רגיל. ב ANDI לא מאמינים בשימוש באוויר רגיל בצלילות עומק, וכי נשימת safe air היא בטיחותית יותר לצולל מכמה סיבות :

1. בטיחותי יותר מבחינת החנקן אשר נספג בגוף (בהקשר לדקומפרסיה).

2. לחצו החלקי של החנקן יורד משמעותית כך שאנו לא חשופים בצורה כל כך קיצונית לשכרון מעמקים. בנשימת אוויר רגיל בעומק ארבעים מטרים אנחנו נהיה תחת השפעת שיכרון מעמקים בוודאות, ואילו עם safe air אנחנו נהיה בלחץ החלקי המקסימלי אשר מעבר לו אנו כבר חשופים לשכרון מעמקים. לכן שימוש ב safe air בטיחותי יותר.
אני עברתי את התמחות העומק של ANDi ולא הרגשתי כלל שכרון מעמקים. כל הצלילות שעשינו בהתמחות נעשו עם אוויר מועשר בחמצן safe air 32.

 

לסיכום, זו היתה התמחות מלהיבה. היה לי מדריך מקסים, והכי חשוב מועדון שדאג שארגיש שווה בין שווים למרות מצבי הפיזי. בקיצור, למי שלא מפחד להעיז. אני ממליצה בחום.