הערת העורך: האתרים היפים בסיני נראים לרוב חברי קהילת הצוללים כמו חלום רחוק. מאמר זה מפורסם עם געגועים לסיני ותקווה שיום אחד נחזור ו"נכבוש" שוב (כאורחים רצויים), בסנפירינו את ה"מקומות הקדושים".

 

"אלפינסטון" ריף, מתוך הספר "שכרון מעמקים" של בילי טרובתי. (1990)

 

alfinson reef

"הספינה "פנטאסי" הטלטלה בדריפטינג על הסוול הגבוה מול הריף  המכונה "אלפינסטון" שנמצא בלב הים האדום באזור גבול סודן ומצרים. הסקיפר ואני ירדנו לצלול בריף שהחלק העליון שלו שטוח ומתגלה לעין רק בשעות השפל.

 

ירדנו לששים מטר שם היה מעבר עגול מצדו האחד של הריף לצדו השני. חיפשנו כרישים אבל ראינו רק טונה ענקית שחלפה במהירות ואז הרגשתי שהזרם חזק במיוחד ונלחצתי. הסקיפר התעלם מהזרם ודווקא נראה שהוא ניהנה לבזבז את האוויר בששים מטר ולהשתהות שם. לפתע חלפו במרחק קצר שני כרישי פטיש באורך של כשלושה מטרים ואני הבנתי שהיה כדאי להתעכב.

כשהתחלנו לעלות ראיתי מתחתי בועות קטנות שכנראה זרמו מהווסת שלי כלפי מטה. הצצתי במד העומק שלי שמחוגו לא זז והבנתי שאני לכודה בזרם שסוחף אותי לעומק. הפחד והחנק תקפו אותי במקביל. בכל השנים בהן שוטטתי במעמקי הים לא נתקלתי בזרם כזה. מוחי הרעב לחמצן שידר לי קריאות מצוקה וחשתי תשוקה בלתי נשלטת להגיע במהירות אל פני המים. ניסיתי לעלות תוך תנועות חזקות של סנפירי, אך לשווא. ניפחתי את המאזן והוא לא הציף אותי. לא הצלחתי לעלות מטר.


הסקיפר היה במרחק של כעשרה מטרים. ראיתי אותו שוחה במהירות לעבר הריף  ולא מביט לאחור. גם אני ניסיתי להתקרב אל הריף אך כוחותיי הלכו ואזלו, נשימתי הייתה כבדה והפאניקה החלה להשתלט על מוחי. הנה הסוף, חשבתי לעצמי, כפי שתמיד דמיינתי אותו, במעמקי הים, כפי שראוי לאשת ים כמוני. אבל לא ממש רציתי למות והיו לי סיבות טובות כמו שלושה ילדים ועוד כל מיני.
ואז הוא סובב את ראשו לאחור והביט בי. לא סימנתי לא אותות מצוקה, כי אפילו ברגע גורלי כזה לא הייתי מוכנה להשפיל את עצמי בפניו. הכבוד העצמי מעל לכל. אבל הוא קלט את המצב ושחה לעברי במהירות של כריש, אחז בידי ומשך אותי לעבר הריף שם אחזנו שנינו באלמוגים וטיפסנו אל עבר פני הים הנכספים. הספקתי להציץ במד הלחץ שלי ולראות שהאוויר שלי כמעט אזל לגמרי וגם לסקיפר נותרו אטמוספירות ספורות.

כשאחזתי בריף יכולתי להרגיע את נשימתי המאומצת ולהפחית את צריכת האוויר שלי במידה משמעותית. עיניו של הסקיפר בחנו אותי במבט מודאג קמעה, אולם עדין היה בהן שמץ של לגלוג מעצבן. הנה היצורים חסרי האונים שתמיד צריך לחלץ אותן מצרות וקוראים להן נשים... אמר המבט.

alfinston reefשוב שלטתי בנשימה שלי ובאורח פלא הספיק לי האוויר עד שראשי בצבץ מעל פני המים ויכולתי לנשום אוויר חופשי. נשמתי לרווחה כשצפנו על פני הגלים והסקיפר המושיע צחק. הצלתי את החיים שלך ועכשיו הם שייכים לי, אמר, ואני צחקתי באושר והרגשתי נפלא כיון שזה לא היה הזמן שלי למות וגם כיון שהסקיפר הציל את חיי וזה היה משהו.


הדינגי הגיעה לאסוף אותנו מתנדנדת על פני הגלים ובדרך לספינה הוא אמר לאחד מאנשי הצוות: הייתי צריך להשאיר אותה לטבוע ולהיפטר ממנה אחת ולתמיד...
הסקיפר היה לי תעלומה וגם אוצר בלתי נדלה של הפתעות. כמו הים כשהוא שקט וחלק ומתחת במצולות זרמים סוחפים בוגדניים. בכל זאת הוא הציל אותי ממוות ואני עדיין כאן"...