גמר אוויר בצלילות ספורטיביות נגרם כמעט תמיד כתוצאה מחוסר תשומת לב של הצולל ושל בן-זוגו (שגם לו אחריות  לבקרה על מצב האוויר של חברו לצוות הצלילה). בקורסי הצלילה הבסיסיים מדגישים חזור והדגש את החשיבות של מעקב מתמיד אחר מדדי הצלילה של הצולל עצמו ושל בן-הזוג, ועדיין,  לעיתים נדירות,  יתכנו מצבים של קשיי נשימה או בריחת אוויר מהירה  כתוצאה מתקלה בציוד. הסבירות שמצב כזה יקרה בציוד מתוחזק ומטופל כראוי, עפ"י הוראות היצרן, נמוכה, ואפילו אם תתרחש, היא אינה אמורה לגרום לתאונה אצל הצולל ובתנאי שהוא בעל הידע, והמיומנות להתמודדות עם מצבים מעין אלה.

למרות שברור לכל שמצבי גמר אוויר או קירבה אליהם עלולים לסכן את הצולל,  מניעתם קלה ואין ספק כי מניעה היא הגישה הנכונה ביותר לטיפול בבעיה. מעקב מתמיד אחר המדדים, שימוש בציוד מטופל כראוי ולא פחות חשוב -  מיומנות וחינוך נכון להערכת יכולת הצלילה אמורים למנוע מצבים אלו. אך למרות הכל, מצבים של אין אוויר, אמיתיים או כאלה שנמצאים רק בראשו של הצולל עלולים להתרחש.  כל  צולל שעבר קורס צלילה מסודר מתרגל טכניקות להתמודדות עם מצבים של אין אוויר או תקלה במערכת הנשימה. הנוהל המקובל בעולם הצלילה הוא שימוש בדרגה שנייה משנית (מכונה גם "דו-ווסת" או "אוקטופוס") לשם חלוקת אוויר בין בני הזוג  (ראה גם: הנשמת חבר). אף כי נוהל זה הוא טוב ומספק, הוא אינו נקי מחסרונות:
1. מרחק גדול בין בני הזוג שאינו מאפשר הגשת אוויר במהירות הנדרשת.
2. ביצוע בטוח של עלייה בהנשמת חבר דורש תרגולים תכופים למדי כדי לשמור לעל מיונות טובה שתאפשר ביצוע בטוח במקרה אמת.
3. מיומנות לקויה או לחץ של אחד, או שני בני הזוג שעלולים להסתיים בהתדרדרות לפאניקה.

אנו ב-ANDI מאמינים ששווה לבחור, או לפחות להכיר בחלופה נוספת לטכניקת הנשמת החבר המוכרת, פשוטה ובטוחה – מערכת נשימה רזרבית. בעזרת נשיאת מערכת נשימה רזרבית (מכונה גם פוני או  Residual  breathing system  - RBS) יוכל הצולל  ללא כל תלות בבן זוג, לפנות למקור אוויר זה בכל מקרה של גמר אוויר, בין אם כתוצאה מטעות אנוש, או כתוצאה מכשל בציוד.

לשימוש ב-RBS יתרון משמעותי על השימוש באוקטופוס בכך שהצולל אינו תלוי בבן-זוגו לשם קבלת מקור נשימה חלופי, והחסרונות העקריים שמנינו בהקשר להנשמת חבר רגילה  מתבטלים. בעצם, למעט העובדה שהצולל נושם ממקור אוויר חלופי לא נדרשת כל מיומנות עמ"נ לעלות באופן בטוח אל פני המים.  
מערכת זו מורכבת ממכל מישני  (בנפח קטן בהרבה מזה של המכל העיקרי),וסת ומד לחץ.   בחירה נכונה של נפח המיכל במערכת כזו היא המפתח לרזרבה מספקת מהצד האחד ולנוחות ומניעת סרבול מהצד האחר.  בחירת נפח המכל צריכה להבטיח כמות אוויר שתאפשר שיבה בטוחה ורגועה אל פני המים.  במרבית המקרים, בצלילות ספורטיביות בטווח ה-30 מטרים. מכל למערכת הנשימה הרזרבית בנפח 3 ליטרים הדחוס ל-180 עד 200 אטמ' מספיק בהחלט אפילו בתנאים של נשימה מאומצת או מהירה. למניעת סרבול מיותר ניתן להסתפק  ווסת הכולל לא יותר מדרגה ראשונה ושניה ומד לחץ בעל צינור קצר, כמובן ללא אוקטופוס. חיבור המערכת הרזרבית יכול להתבצע אל המכל הראשי, או בתלייה לצד הגוף בטבעות שחרור מהיר, בהתאם להעדפת בצולל או אופי הצלילה.

צורות שונות לחיבור פוני

אם כך מדוע לא כולם משתמשים ב RBS ?
ראשית, כי מרבית הצוללים  (שלא התנסו בצלילה טכנית)  אינם מודעים כלל לקיומה של האפשרות, אבל אפילו אם כן, ה – RBS מהווה הוצאה נוספת והצלילה עימו פחות נוחה  מאשר בלעדיו (אבל בואו נודה  כי גם הישיבה ברכב נוחה יותר ללא חגורת בטיחות...)
בסופו של יום, החיים רצופי פשרות  ובמקרים רבים עלינו  לעשות שיקולים של עלות תועלת.  אך  על מנת שנוכל להגיע לבחירה  נכונה עלינו להכיר  את החלופות הקיימות  והיתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.
אפילו אם אין לכם כוונה לגבות את  עצמכם במערכת עצמאית,  היינו ממליצים לכם  להתנסות בצלילה אחת לפחות  עימה כדי שתבינו במה מדובר.
אנו בקבוצת הריף מציעים לכל צולל המעוניין לשאת מערכת נשימה רזרבית לעשות זאת. כל שעליכם לעשות הוא לפנות לדלפק הצלילה באחד ממועדוני הקבוצה ולבקש! אם אתם חוששים להשתמש במערכת שכזו ללא הדרכה מוקדמת תוכלו להירשם לכל אחת מהתמחויות הספורטיביות של ANDI ולבקש מהמדריך לשלב שימוש במערכת נשימה רזרבית כחלק מאחת ההתמחויות הרבות שאנו מציעים.

שתהייה צלילה בטוחה