מאתפרופסור לב פישלזון, מתוך  קובץ מאמרים לשמירת הים עבור צוללים בכירים, בעריכת דורית גולן, היחידה לאיכות הסביבה אילת אילות

כאשר שוקעת השמש מאחורי הרי סיני וצל ההרים השחום – נופל על המים, מתחילים  להשתנות פני הדברים גם בתוך המים.  כל בעלי – החיים, שניתן היה לראותם במשך שעות היום הארוכות, מתחילים לסיים את פעילות יומם, וככל  שהשמש שוקעת, מתמעט מספר המינים הנראים בשטח.
ביחוד בולט הדבר אצל הדגים: כבר בשעות אחר- הצהריים מגלות להקות רבות, ואף בודדות, פעילות תזונתית מוגברת, כאילו היו ממהרים למלא כרסיהם בטרם ליל. תוך כדי פעילות זו הולך וקטן מרחק פריסתם מן האלמוגים. בהסתכלות מדוקדקת יותר,  אפשר לראות שפה ושם יורד דג אל נקיקי  האלמוגים, מציץ פנימה ושוב מופיע בסביבה.
דגי הים מתכוננים לשנת הלילה, וכל אחד מהם מתחיל למקם את עצמו בקרבת הנקיק שבחר לצורך זה, ואשר, כנראה, מוכר לו כבר מלינה קודמת.

 

דג פרידמןכך ניתן לראות כאן את צבעון פרידמן המבהיק בקרני שמש אחרונות בצבעו הסגול, כשהוא חודר לתוך נקיקים קטנים שבשונית, יוצא, חוזר שוב פנימה, ונשאר בפנים זמן רב בכל פעם. פרפרונים ושונתיים נעים בין מושבות האלמוגים וסדקיהן, כשהם בודקים כל מקום מוצל. באותו זמן, מתוך אותם נקיקים, מתחילים לצוף ולהתגלות דגים אשר בילו את יומם במיסתור, בעומק מבוך השונית – אלה הם דגי הדימדומים. אחד מהראשונים להופיע הוא ברקן הכתר, עמו מופיע חככליל שצבעו אדום -חמרה  ומיני ברקן אחירם. לכל אלה עיניים גדולות וצבע ורוד אדום.

הראשונים להעלם מבין דגי היום הם אוכלי האצות, והראשונים  להופיע מבין דגי הלילה הם הדגים הטורפים. יוצא איפוא, שבשעת דמדומי הערב מתקיימת בשונית  תחלופה של אוכלוסיית  דגים: דגי היום למיניהם חודרים לנקיקים המשתחררים מדגי הלילה, ואילו האחרונים יוצאים מן הנקיקים הללו ומתחילים בפעילותם. לפניניו תופעה שניתן לכנותה "מיטה חמה": אחרי המזון, הצורך של דיירי השונית הוא מקום המסתור,  שעליו מתחרים ואותו נוצרים מכל משמר.  איך ניתן אם כן לחיות כך בלי להילחם כל העת בתחרות בלתי פוסקת? ובכן, כאן נקבעים כללים התנהגותיים ברורים המבטלים את הצורך בלחימה מתמדת. אחד מן הכללים הללו הוא תפוצתם של דגים שונים במקומות שונים. דרך אחרת היא פעילותם של מינים שונים בזמנים שונים, באותו מקום, במשמרות של יום ולילה. כך יכול אותו  מקום מסתור לשמש שתי אוכלוסיות  של  דגים – ביום את פעילי הלילה, ובלילה את פעילי היום. זוהי הסיבה, שבשעות בין הערביים גדל מספר הדגים סביב השונית, שכן דגי היום עדיין לא פרשו כליל ודגי הלילה כבר החלו להופיע. 

והנה, ברגע מסויים, נעלם צבעון פרידמן בנקיקו, הפרפרונים נבלעו  בסדקי האלמוגים, ואנו יודעים שהם, ורבים אחרים, לא יראו את עצמם עד לפנות בוקר. בזמן הזה מתחילים הסיקנים להיצמד אל בין האבנים לקבל את צבע השיש שלהם, המוליות נשכבות על הקרקע  ומכוננות לשנת הלילה, התוכינונים חודרים לתוך נקיקי האלמוגים ומבצעים כאן את אותה פעולה שמבצעים גם דגי משפחת השפתניים, כמו היולית והנקאים -  הם מפרישים סביב גופם "עריסה",  שהיא מעטה רירי צמיג המשמש מגן כנגד פגיעות שונות.  בשחייה עם פנס תת-מימי ניתן לראות את הדגים הצבעוניים של שעות היום, כשהם דחוקים בכל סדק, ולפעמים צבעיהם החוורים, שונים לגמרי מאלה שהיו להם בשעות היום. קוצי הסנפירים שלהם פתוחים ונעוצים בתוך חריצי האלמוגים,  ורק עיניהם נטולות העפעפיים פקוחות ונראות מבוהלות לאור הפנס.

פנסוניםסביבת השונית נהיית אפרורית, "פוסטרים" של דגים, שצבעוניותם היתה כה עזה לאור השמש, שוב אינם יעילים באור קלוש זה. לכן מרבית הדגים המתגלים עכשיו אינם נראים ככרזות צבעוניות. לרובם צבע אחיד,  או שהם עוטים דגם של כתמים  או קווים שחורים הניתנים לקליטה טובה בעין. עם הבודדים, הפעילים בדמדומי בין הערביים ועדיין הם במלוא צבעיהם, נמנות הדוריות בודיאן.  בלילה אין לדגים חיי חברה, בחשכה השוררת סביב מגלה כל אחד את דרכו ואת מזונו בנפרד. יוצאים מכלל זה הם דגי הפנסונים, המנצלים את גופם על-מנת ליצור קשר.  יוצא מכן שאור היום הוא גורם חשוב המשפיע על דרכי התנהגותם החברתית של דגים רבים.