צוללים רבים קובלים על כך שרשות הצלילה אינה מפרסמת דוחות של ארועי צלילה ובכך נגרע מאיתנו, הצוללים מידע חשוב , כזה שיכול היה לעזור ולהתמקד טוב יותר בגורמי הסיכון ובכך להקטינם ואף למנעם.
 
החל מ-1964 מקפיד ארגון  הצלילה BSAC ארגון הצלילה הבריטי (British Sub-Aqua Club), להפיק ולפרסם מידיי שנה דו"ח המרכז ומנתח את כל תקריות ותאונות הצלילה שהתרחשו בטריטוריה הבריטית, ללא קשר לארגון בו הוסמכו הצוללים, ותאונות של צוללי BSAC ברחבי העולם, למעט תאונות של צלילה מסחרית.
דו"ח זה, הוא יחיד מסוגו (ל – DAN יש אמנם דוחות המתייחסים לתאונות בעולם אך הוא מתייחס רק למקרים של מבוטחי הארגון ולפיכך הוא אינו מקיף ומפורט כמו זה של ה – BSAC) .

הניתוח הסטטיסטי של כל גורמי התאונות ותוצאותיהן, מאפשר  התמקדות בגורמים העקריים לתאונה, מאפשר לשפר את מערכי ההדרכה  כמו גם לתת המלצות לצוללים מוסמכים, ובסופו של יום, להעלות רף הבטיחות הכללי בענף.

קבוצת הריף אשר שמה לעצמה כמטרה לשמור על רף הבטיחות והמקצועיות הגבוה ביותר פועלת  ליישם את לקחי הדו"חות אצלנו בבית. אך, כפי שמסתמן ממרביתם המכריעה של הדו"חות, האחריות היא בסופו של דבר נמצאת בידיכם - הצוללים.
כדי לעזור לכם לחזור הביתה בשלום, כשברשותכם רק חוויות מהנות החלטנו להקל עליכם ולהציג את הנתונים העקריים שבעבודת סיכום הדו"ח האחרון. מעניין להשוות  את נתוני הדוח הבריטי לדוח שערך ד"ר נחום גל  לשנים 2000-2005

הדו"ח מפלג את הארועים  למספר קטגוריות  עיקריות:  לפי חודשים, לפי סוג, לפי העומק ולפי הסמכת הצולל:

הפילוג לפי חודשים מראה, כצפוי, הקבלה ברורה בין חודשי "העונה",  בהם מספר הצלילות והצוללים רב, למספר התקריות והתאונות. כך גם צפוי הפילוג לפי העומק בו התרחשה התאונה (או החל התהליך שהוביל לה), מכיוון ששבתחום העומקים שבהן מתבצעות  מרבית הצלילות צפוי כי יתרחשו בו מרבית התאונות.
אולם סימטריה זו אינה מושלמת בהכרח למרות שתיאורטית, ככל שהצלילה עמוקה יותר,  כך גם עולה הסיכון הפוטנציאלי הטמון בה, כאשר
מרבית המקרים הידועים התרחשו בין 21 ל-30 מטרים. עם זאת  חשוב לציין, כי למרות האמור, העומק  שבו התרחשו ממרבית  התאונות אינו ידוע .
פילוג מעניין נוסף הוא הפילוג לפי הסמכת הצוללים המעורבים בתאונות.
כצפוי,  צוללי דרגה א' (OW), דרגת ההסמכה הנפוצה ביותר (והבסיסית ביותר), היו מעורבים במספר התאונות הגדול ביותר, כאשר מיד אחריהם נמצאים צוללי דרגה ב' (AOW).
לבסוף, ככל שהסמכתם של הצוללים הייתה לדרגה גבוהה יותר (ומן הסתם גם נסיונםהיה רב יותר) מעורבותם בתאונות הייתה קטנה יותר.
סטטיסטיקה זו ממחישה את חשיבותה של ההכשרה כאמצעי לרכישת  ניסיון בעל ערך  וכגורם משמעותי בבטיחות הצלילה.
כחריג לכלל זה נמצאים מדריכי צלילה בדרגה בסיסית המהווים את הדרגה השלישית הנפוצה במעורבות בתאונות צלילה. עובדה זו ניתן להסביר בכמות הצלילות הרבה שמבצעים מדריכים אלה, אך אולי אף יותר מכך בבטחון עצמי מופרז,  שמגיעה לרוב עם ההסמכה החדשה כמדריך.

כאשר אנו ניגשים לבחון את  הדו"ח עלינו לבחון את הפילוג עפ"י סוג התאונה:
 
עורכי הדו"ח בחרו לחלק את התאונות לתשעה סוגים, כאשר תאונה יכולה להשתייך לסוג אחד בלבד. אם תאונה מתאימה ליותר מסוג אחד היא תשויך לחמור (לדעת כותבי הדו"ח) מבין הסוגים הרלוונטיים. כך לדוגמה,  פגיעת דקומפרסיה לאחר עלייה מהירה תסווג כתאונת דקומפרסיה.
בעיון נוסף אנו מגלים כי 36% מהתאונות מסווגות כפגיעת דקומפרסיה, מתוכן, כ-30% לאחר עלייה מהירה או ללא שליטה אל פני המים.
כ-18% נוספים מכלל התאונות סווגו כתאונות "עלייה מהירה" אך מכיוון שכאמור בדו"ח התאונות מסווגות רק בקטגוריה אחת בלבד, כאשר אנו באים ללמוד בכמה מסך המקרים הייתה מעורבת עלייה מהירה אנו מגלים כי למעשה הנתון קרוב יותר ל-30% מסך התאונות כאשר22% מהמקרים  נגרמו כתוצאה מבעייה בחגורת המשקולות .
אבל אם נמצא את הסבלנות לקרוא לאט ולעומק את סיפורי כל התאונות, נגלה מכנה משותף למרביתן, בלי קשר לסיווג התאונה או העומק בו קרתה. לא יפלא איפה  כי חלק נכבד מדו"חות BSAC לאורך השנים מסתיימים במסקנה:

מרבית התאונות יכלו להימנע אם הצוללים היו מצוידים בגישה הנכונה ובהכשרה המתאימה לצלילות אותן הם בוחרים לבצע ומקפידים על רכישת ידע בקורסים מתקדמים וצבירת ניסיון


לצפייה  בדו"חות BSAC המלאים (באנגלית כמובן), ובהם גם תיאורי התאונות והתקריות, לחצו כאן . עבודה מדהימה – לראות ולקנא....