מאת:  גיל בונים

מי מכם שחיפש אותי ביולי וקצת מאוגוסט בוודאי התבשר כי אני לא  בארץ.  אכן - לאחר שנים של חודשי קייץ עמוסים בעבודה, עזרתי אומץ ונעלמתי לי לחופשה ארוכה, שבמרכזה הפלגה ל"מלפלו וקוקוס" - שני אתרי צלילה מהמפורסמים בעולם המהווים את חלומו הרטוב של כל צולל הרפתקן (שמצוייד גם בכיסים "עמוקים מאוד").

הכל החל  כשבסוף שנת 2005 הודיע לי ידיד יקר וצולל ותיק כי עלי להכין דרכון וציוד צלילה, כי ביולי 2007 אנחנו יוצאים להפלגה מקוסטה ריקה על ה- Sea Hunter   למשך 14 ימי הפלגה וצלילה. 
וביננו, מי יכול  לסרב להצעה כזו, ( למען הגילוי הנאות – אני. בעבר הוזמנתי ע"י בעלי הספינה אורלי ואבי קלפפר כשגל בנם  אשר סיים קורס צלילה בהדרכתי כשהיה בן 13  יצא לצלול עמם ב"קוקוס". אך השילוב  של קייץ עמוס בעבודה ומצפון אילצו אותי  לדחות את הצעתם). הפעם התארגנתי, נפשית ואירגונית למסע - הודעתי לכל הגורמים הקשורים לעיניני העבודה ולשאר מקורבי כי בקייץ 2007  אני משנה סדרי בראשית - אני צולל, אך לא בארץ!

על צלילות באתרים אלו אולי שמעתם וקראתם ואין הרבה מה להוסיף מאחר  שכל מילה שתאמר חוטאת למציאות שעולה על כל דמיון.

כאן ברצוני להעביר לכם את התרשמותי כצולל ותיק מכל המסע שהותיר בי רושם עז,  כזה שמלווה אותי ועדיין מעורר בי  התרגשות, חודשים לאחר המסע.

את הדרך לקוסטה ריקה עשיתי לאחר שהייה קצרה בארה"ב. ההגעה לקוסטה ריקה מארה"ב היתה  קלה. קבלת הפנים של אבי (ידידי ובעל הספינה) , גל ותום קלפפר שהגיעו לשדה התעופה כדי לוודא שאכן הגענו היתה מרגשת . ( האחרון סיים את הקורס הבסיסי  שנה קודם לכן והספיק להשלים מספר קורסי התמחויות וביומן הצלילות שלו היו רשומות כ-30 צלילות).   
מעט  אחרי נחתו  גם חברי אילן ועומר וכולנו הוסענו  אחר כבוד למלון מקסים בבירה המקומית: " סאן חוסה".
אצל אבי קלפפר למי שלא מכיר, לא מבזבזים זמן. כעבור שעה קלה כבר היינו בדרכנו לראש הר געש, עליו ממוקמת מסעדה איטלקית משובחת שממנה ניתן לצפות על עמק סאן חוזה המוקף כולו הרי געש, מראה מדהים! בין מנה אחת לשניה ובין השקת כוסות יין קיבלנו מאבי סקירה  ענינית על  המדינה ועל הפלגה המצפה לנו.

למחרת בבוקר הופתעתי שוב על ידי  שמוליק בלום, ידיד וחניך שלי  ( האחראי על תפעול הצוללת Deep Sea)  שהגיע לאסוף את הקבוצה. הקבוצה הישראלית  (שללא שלושת הקלפפרים) מנתה  5  צוללים. ביחד עם  שאר האורחים "הזרים" הוסענו  לשפך הנהר בו חיכתה לנו הספינה שתהיה ביתנו במהלך המסע ה Sea Hunter - .

כבר ראיתי ספינות צוללים בארה"ב ואת המפוארות  בספינות הצוללים שפועלות בסיני בסיני, אך כאן מדובר בעניין אחר לגמרי.  הספינה שנרכשה ע"י אבי קלפר ויוסי ( השותפים כיום ב 3  - ספינות צוללים וצוללת מדהימה) תוכננה ונבנתה מחדש לצלילה, וצלילה בלבד. הכל בנוי ומאורגן מסביב לצרכיו ונוחיותו של תייר הצלילה. לא אכנס לפרטים, אך מי שמבין בנושא לא יכל שלא להתרשם ולהתפעל ...
יש כאן עסק עם מקצוענים שחשבו על כל פרט ולא החמיצו דבר. קבלת הפנים החמה של הצוות כולו וכיבוד נהדר בסלון הספינה היו סימן הראשון (ולא האחרון)  למסע מפנק.

 מה שהרשים אותי במיוחד היה בקבוק שתיה שקוף ששמי רשום עליו  ושהונח על מיטתי  בצרוף דף  הסבר על תעשית השתייה הקלה בעולם. תעשייה  זו נחשבת  כגורם עיקרי לזיהום הסביבה בבקבוקים וכוסות חד- פעמיים מפלסטיק (שאינם מתכלים) ו"שמפארים" כמעט כל חלקה טובה של הטבע.  ואבי, נאה דורש ונאה מקיים. על הספינות שלו אין כוסות  או בקבוקי פלסטיק! את הרעיון הזה רשמתי לי מייד ואני מקווה לישמו במקומותנו במהרה!


ההפלגה "למלפלו", תחנתנו הראשונה, נמשכה כ- 45 שעות.  את הזמן העברנו בהכרת אנשי הצוות, את שאר הצוללים ואת הפינוקים האין סופיים שהספינה וצוותה מציעים , החל ב 3 ארוחות יוצאות מהכלל, כל יום (על תיבנו על לרדת במשקל בהפלגה כזו.), כיבוד שאף פעם לא נגמר, מוסיקה, ספרי צלילה ואחרים וספריית וידאו עם מיטב הסרטים (שאלינו יגיעו כנראה רק בעוד מספר שנים). לי היה עניין רב במערכות הספינה- מחדר המנועים, דרך מערכת דחיסת ה"נייטרוקס", סירות  השירות ואמצעי החירום הקשורים לצלילה. אבי ושמוליק ליוו אותי לכל פינה בספינה וענו בסבלנות על כל תחקיר, בכל נושא.

מלפלו: זהו  צוק סלע בזלת אדיר המתרומם מקרקעית האוקיינוס לגובה עשרות מטרים מפני הים. שיטחו בערך כיפליים משטח ריף הדולפינים והוא חשוף לחלוטין, ללא שום צמח או ירק.  הוא בלתי ניתן לטיפוס ויש  עליו מושבה אדירה של "בוביס" -  עוף ים החי בכל האוקיינוס השקט (עופות אלו הם סיפור לפעם אחרת). על האי השייך לקולומביה  יושבים  כמה חיילים המטפסים לצריף שלהם בעזרת סולם חבלים מספינת משמר החופים שמביאה אספקה  ועוסקת גם במניעת דייג מסביב לאי שהוא שמורת טבע מוגנת. פרט לספינות של אבי לא מגיעה לכאן שום ספינה – זה רחוק...! וגם ספינות אלו מגיעות לכאן רק לעיתים רחוקות.

סלעי הבזל והבוביס

על הצלילות במקום - תנאי הים אינם קלים.  צריך להיות צולל בעל יכולת טובה נסיון רב על מנת לצלול במקום. הים עשיר בפלנקטון ולכן גם בדגה רבה. בשל הזרם, כל בעלי החיים שבמקום חייבים להסתגל לחיים בזרם כמעט תמידי ולהיות בעלי יכולת אחיזה טובה במשטחי הסלע. האלמוגים נדירים והם מאוד מסיביים.

ההפלגה הארוכה למקום היא כדי לחזות בעיקר בכריש ה- SILKi- כריש יפיפה  שאורכו כ-1 וחצי עד 2 מטרים שלהקות אדירות שלו המשוטטות בכל מקום ואנחנו, הצוללים, כלל לא מענינים אותם.
אל נקודות הצלילה מגיעים עם סירות הצלילה המאורגנות להפליא. עם "הנפילה" למי הים יש להעמיק בזריזות לקרבת קיר המצוק. חוברים למוביל, גולשים לעומק המתאים ומתארגנים לתצפית. השיטה : מצא לך נקיק בחגווי הסלע ( אופס יש- קיפודים), ונסה להציץ מדי פעם ולשמור על קשר עין עם שאר הצוללים.  עכשיו, צפה לים הגדול והנה מתחילה ההופעה: עשרות כרישים מופיעים, חגים סביב, נעלמים ושוב מופיעים.
מהר מאוד לומדים לעצור נשימה כשהם מופיעים ואז הם פשוט" מגרדים" לך את הראש. בהתקרבם לקיר הסלע , להקות של פרפרונים ודגי קיסר עטים עליהם לנקותם מטפילים. זה מראה מדהים!!!
 

תופעה מענינת היא כי בין עשרות כרישי הפטיש שראיתי במלפלו היו מספר אפסי של נקבות. זכרים ענקיים, בינוניים וקטנים בלהקות גדולות ונקבות אין!? מה הזכרים מחפשים שם?



שהינו במלפלו 4 ימים. כל יום צללנו 3 פעמים ולא הייתה צלילה שבה לא נצפו עשרות כרישים.

דג סחוס נוסף הנצפה בצלילות הוא חתול הים וגם אותו מפסיקים לספור ביום השני.

אני אישית נהניתי דווקא  מחיי השונית. תמנונים, נקאים שונים, כוכבי ים, להקות הפרפרונים והקיסרים. פאונה כה שונה, ביומסה אדירה והכל בגדול!!!

לא אלאה אתכם בפרטי הארוחות המדהימות ובקינוחים שבסופן. את הערבים מעבירים בהרצאות אורח המלוות בסרטי וידאו או שקופיות. למזלנו הטוב זכינו לפגוש את אחד מטובי הצלמים התת מימיים של השנים האחרונות שהגיע להפלגה שלנו. הוא העביר לנו רשמים מלווים בשקופיות מדהימות מצלילותיו בדרום מזרח אסיה.

 

לאחר הצלילה האחרונה במלפלו, הצוות המיומן מארגן את העמסת סירות הצלילה על הסיפון העליון ויוצאים להפלגה של 45 שעות נוספות לכיוון מערב  בדרכנו לאי קוקוס.

להזכירכם, האיים מלפלו וקוקוס ממוקמים כ 4-5 מעלות מעל קו המשווה, צפונית  ל"איי גלפגוס". מזג האויר טרופי, הלחות גבוהה וגשם יורד בד"כ אחר הצהריים. בתמורה, השקיעות מרהיבות ביופיין, העננים הכבדים נצבעים באור השקיעה בצבעי פסטל רכים בכל קשת הצבעים. חגיגה לצלמים.

שוב  מעבירים את זמן ההפלגה בבדיחות, אוכל סרטים (ופה ושם מחלת ים קלה, כי הספינה מפליגה לונג סייד לגלים). אנו הישראלים היינו כמעט 50% מכלל הקבוצה ונתנו את הטון (הנכון). כך, בערבי השישי בקבלת שבת ( ע"פ מיטב המסורת הקיבוצית), אליה הזמנו את כל ה"גויים" שהססו תחילה, אך במהרה הצטרפו אלינו להרמת כוס יין ולשמיעת הסברים על עניני מסורת שאינה דת. על התרבות ניצח איש יקר, חבר רמת יוחנן בשם מאיר יופה שהפך במרוצת המסע לידיד קרוב.

גילינו במהלך השיחות עם שאר הצוללים כי כמה מהם כבר ותיקים בהפלגות אלו והם טוענים שאלו  "הצלילות" הטובות בעולם כשמדובר בבעלי חיים "גדולים".

אנחנו רגע לפני העגינה בקוקוס ואני מצפה לכך בכליון עיניים.
ועל כך אספר  בכתבת המשך, אל תחמיצו...