הסיפור הבא מתרחש בתחילת שנות ה  - 90 .  אתרי הצלילה של סיני הם לא רק מקום "עליה לרגל של צוללים שנשבו בקסמם  אלא מהווים אבן שואבת לצוללים הרפתקנים וסתם חסרי אחריות שמאמינים כי מה שיותר עמוק יותר נועז.
א. הוא מדריך צלילה ששייך לאחרונים אך רואה את עצמו כמקצוען. ככזה הוא  מחפש אתגרים ואינו חושש מהליכה על המגבלות.  בליל שבת של חודש נובמבר 92 הוא יורד לדהב עם זוג חברים - ע., צולל 3 כוכבים שעובד גם כצולל מקצועי בחברת חשמל, וד., צוללת חסרת ניסיון בעלת תעודת שני כוכבים.
בשבת בבוקר הם חונים בפתח "הבלו  הול".  א. מתדרך את  ע. וד. לצלילה שבה יעברן את הקשת  בעומק 55 מטר. שם הוא יעזוב אותם וימשיך להעמיק.  זמן התחתית  אותו הוא מתכנן עבורם יעמוד על 10 -15 דקות.  בהתאם לזמן התחתית המתכונן יהיה עליהם לבצע שתי חניות דקומפרסיה.
כמתוכנן הם נפרדים בעומק  של 55 מטר ד. סובלת משיכרון אך א. ממשיך להעמיק.  ד. וע. מגיעים לפני המים. אין להם מושג כמה זמן שהו במים. א. יוצא אף הוא. מד העומק שלו מראה על עומק של 84 מטר.
הצלילה ה"רדודה" אותה סיים זה עתה רק פותחת את תאבונו...

למחרת  הוא מחליט על צלילה באתר ה"קניון". לד. וע. הוא קובע תכנית זהה לזו של הצלילה שבצעו ביום הקודם.  גם הפעם ייפרדו בעומק של 55 מטר והוא ימשיך להעמיק כראות עיניו, בהתאם להרגשתו. שותפיו לצלילה מנסים להניא אותו  מהאיוולת אך הוא אינו שועה להם.
בשעה 08:30 בבוקר הם מתחילים בהעמקה. בעדות מאוחרת יספר א. כי בעומק 55 מטר הוא מבחין כי ע. וד. עולים לפני המים. השניים יטענו כי המשיכו להעמיק אחריו. בעומק של כמעט 70 מטר הם על סף אובדן הכרה. בא. הם מבחינים במרחק של כ – 10 מטר מתחתם ומבינים כי ממנו לא תבוא להם הישועה.  הם מתחילים לעלות אל פני המים, מבצעים מספר חניות  אך ללא כל תכנית צלילה ממשית.   
   
א. ממשיך בהעמקה. תכניתו היא להגיע לעומק  של 120 מטר.  את תכנית הצלילה שלו הוא מבסס על צלילה שלטענתו ערך שנה קודם לכן לעומק של 101 מטר.  את חניות הדקומפרסיה יבצע ע"פ אותו מערך אך מחמיר יותר. אין לו טבלאות דקומפרסיה לעומק זה וממילא מבוססת כל תכנית הצלילה על רעיון פרוע...
לרשותו מיכל פלדה של 15 ליטר דחוס באוויר ללחץ של 200 אטמוספירות. הוא יחל בעליה כשלחץ האוויר במיכל יגיע ל 110 אטמ'. אין לו מערכת נשימה לגיבוי אך מאחר שהוא "מקצוען" הוא אינו זקוק לאחת...
בעומק של 111 מטר, עדיין בהכרה מלאה, הוא מבחין שלחץ האוויר במיכל עומד על 140 אטמ'. מכאן ואילך אין הוא יכול לשחזר דבר וכנראה שהוא מאבד את ההכרה, כל מה שהוא זוכר זה שהוא "מתכנת" את עצמו ללחוץ על ה"אינפלייטור" ויהי מה.   כשהכרתו חוזרת אליו נראה מד העומק 70 מטר. העומק המירבי שמראה מד העומק (הדגיטאלי) הוא 122 מטר וזמן התחתית 22 דקות. (בדיקת מד העומק אכן מראה עומק של 122 מטר אולם זמן התחתי הוא 7 דקות).  מד לחץ האוויר של המכל מראה 30 אטמ' ועם כל שאיפה הוא "צונח" לכיוון ה – 0 . הוא מתחיל לחוש מחנק. בעזרת הסנפירים ושארית האוויר הוא מנפח את המאזן ו"טס" לפני המים. העלייה כולה אורכת דקה עד דקה וחצי.

על שפת המים נמצא ר. ,  מדריך צלילה אילתי שמוביל ספארי צלילה המתכונן לצלילה  כשהוא מבחין בצולל המשדר סימני מצוקה. הוא אינו מבין במה מדובר אך חש אליו עם מיכל אוויר.  א. אוסף את המכל ויורד לביצוע רקומפריה רטובה. הוא יורד לעומק של 15 מטר ומרגיש הקלה   ר. מחליט להישאר במים. הוא מצטרף לא.  מנסה לשכנע אותו להגיע לחוף כדי לקל חמצן. א. מסרב בתוקף. הוא מסמן לר. שהוא אינו זקוק לעזרה.  ר. לא משתכנע ומחליט להישאר  במים. בינתיים מצטרף אליהם ע. שמבחין מהחוף בהתרחשות.  בעדות מאוחרת יספר א. כי זכר כי עליו להשלים חניה של 40 דקות בעומק של 3 מטר ובהתאם לכך ניסה לחשב ולבצע את מערך הפיצוי במים. ר. יוצא מהמים להחליף מכל ומביא אחד נוסף לא.  בשלב מסויים א. מתחיל לחוש ברע. הוא על סף אובדן הכרה.  ר. מעלה אותו אל פני המים, מסיר ממנו את הציוד ומחיש לו חמצן אותו הכין מבעוד מועד.
א. מפונה למועדון צלילה מקומי ומשם אל מחנה הכוח הרב לאומי. חובש שנמצא במקום מחדיר לו עירוי וממשיך במתן חמצן. א. מפונה במסוק לאילת  מטופל בתא לחץ ומתאושש...  

סוף דבר

העובדה שא. ניצל בדרך נס בלתי ניתנת להסבר לא עמדה לו. בהתאחדות הישראלית לצלילה המשמשת באותם ימים גם כרשות  צלילה, מחליטים כי גם העובדה שבורא עולם בכבודו ועצמו החליט להתערב לטובתו של א. לא תעמוד לזכותו, ונקי הוא אינו יכול לצאת  מהסיפור. גם העובדה כי האירוע כולו נעשה מחוץ לתחום שיפוטה של הרשות  אינה יכולה לפתור אותו מעונש על עברות אתיות.

בהמלצות שהגישה הועדה המקצועית להנהלת ההתאחדות נכתב:
אין לגזור גזירה  שווה בין מדריך הצלילה והצוללים שנלוו אליו.  מדריך צלילה המופקד על חינוכם ובטיחותם של אלו הצוללים עימו שובר בזה אחר זה את כל כללי האתיקה וההתנהגות המצופים ממדריך צלילה. חשיפת צוללים חסרי ניסיון ויכולת הפעלת שיקול דעת (לפחות בכל האמור לגבי ד.)  לסכנה מוחשית וודאית והפקרתם במצב שבו הם כמעט חסרי אונים לחלוטין  הנה נורמה שאין הדעת סובלת ויש להוקיעה ברבים. על מקבלי ההחלטות לקבל החלטה חד משמעית,  אפילו אם תקדימית ולפרסמה ברבים.

א. הושעה  ותעודת ההדרכה שלו נשללה ממנו, מאוחר יותר  ניתנה לו הזדמנות להציג בתכנית טלויזיה שהציגה אנשים העוסקים בספורט אתגרי  את המקרה שלו קבל עם ועדה ומוסר ההשכל שעומד מאחוריו. אך נראה כי א. לא הפנים את העונש שקיבל וראה בו עניין קטנוני שאינו תואם את נסיבות האירוע.  הוא  בחר לדבוק בגרסא שהוא מקצוען וככזה פעל. לפיכך, עונש ההשעיה שלו נשאר בעינו  אך בסופו של דבר הוחזרה לו תעודת ההדרכה שלו.