כתב: ד"ר נחום גל, מנהל תא הלחץ  בבית החולים אסף הרופא 

סיפור האירוע - א. הוא בחור בן 25,  בריא וללא בעיות מיוחדות, שעבר במהלך חודש אפריל 2007 קורס צלילה באילת. מיד לאחר סיום הקורס הוא מחליט לצאת לספארי צלילות בסיני.

במהלך יומיים של הספארי הוא מבצע ארבע צלילות – צלילה אחת ביום הראשון, ושלוש צלילות נוספות ביום  השני. במהלך הצלילה הראשונה של היום השני הוא "מסתבך" עם מאזן הציפה שלו  ומוצא את  עצמו על פני המים לאחר שלא הצליח לשלוט במהירות העלייה.  האירוע ה"פעוט" אינו מונע ממנו לבצע שתי צלילות  נוספות שבסיומן הוא חש בטוב.

לפנות ערב הוא חוזר לאילת, לן שם את הלילה ובבוקר המחרת הוא חוזר לתל-אביב בטיסה. במהלך הטיסה הוא מתחיל  לחוש "נימולים" וכאב בכתף. הסימנים הופיעו כ-16 שעות לאחר סיום הצלילה האחרונה.
א. מבין מייד את המשמעות האפשרית של הסימנים . בהגיעו לתל-אביב הוא לא מבזבז זמן ומגיע מיד למכון לרפואה היפרבארית במרכז הרפואי אסף הרופא.

הבדיקה והטיפול -  בבדיקה בקבלתו הוא  מתלונן על כאבים בכתף, אך ללא הגבלה תנועתית וללא ממצאים מיוחדים נוספים.

הוא מטופל בתא לחץ לפי טבלה 6 של הצי האמריקאי (טבלה המשמשת לטיפול גם בחשד לתסחיף) בסיום הטיפול הוא חופשי מכאבים .

למחרת, בביקורת, הוא עדיין חש במעט "עקצוצים" ולפיכך הוא מקבל  טיפול נוסף של חמצן בלחץ גבוה. לאחר הטיפול הוא  נקי מסימנים.

דיון - מרבית סמני מחלת דקומפרסיה יופיעו  בתוך 12 שעות מהצלילה האחרונה,  ברוב המקרים (95%) יופיעו סימנים במהלך  6 השעות הראשונות שלאחר הצלילה האחרונה. כאן החל  הנפגע לחוש בסימנים 16 שעות לאחר הצלילה האחרונה. האם עדיין ניתן לשייך את הופעת הסימנים  לצלילה בלבד או שמה התפתחותם היא דווקא כתוצאה מהטיסה?

שבוע של צלילות אינטנסיביות טוען את רקמות הגוף בכמויות גדולות  של חנקן. מודלים שונים של דקומפרסיה טוענים כי אפשר שיידרשו עד 48 שעות מתום הצלילה בטרם יחזור הגוף למצב של שיווי משקל.

במטוסי הנוסעים הדיחוס  במטוס  נמוך מהלחץ האטמוספרי,  בדרך כלל הוא שווה לכ-0.8 אטמ', אך יכול להיות גם נמוך מזה. מכאן שטיסה מזמינה מפל לחצים נוסף, מה שעלול לגרום להיווצרות  בועיות חנקן שלא היו נוצרות בלחץ אטמוספירי . הסיכון  להיפגע  ממחלת הדקומפרסיה עולה ככל שכמות החנקן ברקמות גדולה יותר מהצד האחד והלחץ בתא הנוסעים קטן יותר מהצד האחר.


מסקנה - מבחינה סטאטיסטית לא ניתן כמובן להקיש ממקרה בודד על הכלל אך  הנתונים של המקרה המתואר כאן  נותנים בסיס סביר להנחה כי  הקשר בין הופעת הסימנים לטיסה הוא יותר מאשר נסיבתי.

המלצה -  לאחר מספר ימי צלילה אינטנסיביים יש להימנע מטיסה במטוס מדוחס למשך פרק זמן של יומיים לפחות.

מאמרים רלוונטיים:
טיסה לאחר צלילה 
מהירות עלייה מצלילה
טיפול בחמצן בלחץ גבוה