חקירת תאונות היא מקצוע שנועד  לבודד את הגורמים לתאונה ולנסות להבין מדוע אירעה. מסקנה שיכולה  להצביע  באופן ברור על הגורמים לתאונה אפשר ותוביל למציאת דרכים שיקטינו את הסיכוי להישנותה.  
אולם תאונת צלילה היא אירוע קיצוני ולאור העובדה שתרומתו של הגורם האנושי -  הצולל להתרחשותה היא לא פעם מכרעת ושברצף האירועים שגרם להתרחשותה רב הנסתר על הגלוי  קל להגיע למסקנה שגויה...
 
שנת 2002 הייתה שנה שבה אירעו מספר תאונות צלילה קשות בסמיכות גדולה. להבדיל מתאונות דרכים שהציבור מוכן לקבל כגזירת שמיים, ישנה אפס סובלנות לתאונות צלילה ולחץ ציבורי לתלות מישהו בכל מחיר אם התרחשה.

מתוך חשש (מוצדק או שלא ) מלינץ' ציבורי,  יצאה רשות הצלילה, הגוף הממונה על אכיפת החוק והתקנות, עם הוראת שעה מחייבת לכל מועדוני הצלילה בישראל  שקובעת (הנוסח המובא להלן הוא מתוך: הבהרה להוראות רשות מתאריך 22.08.02 בנושא חובת צלילות
מודרכות מיום 26/02/2006):

1. כל צולל בדרגה א' וב', כמשמעם בחוק הצלילה הספורטיבית (כוכב 1, 2 כוכבים, O.W.D, A.O.W.D. ומקביליהם), מחוייב בצלילות מודרכות עד לביצוע 20 צלילות רשומות וחתומות ביומן הצלילות. מובהר כי צלילות בים פתוח שבוצעו במהלך קורס נלקחות בחשבון.

2. כל צלילות ים פתוח הנעשות במסגרת קורסי העשרה או התמחויות למיניהן תחשבנה כצלילות מודרכות, ובתנאי שבוצעו עפ"י תכניות הדרכה שאושרו ע"י הרשות המוסמכת.

3. מצולל שהוסמך לפני 01.08.02 (בלבד) ניתן לקבל הצהרה, במידה ואין לו יומן צלילות, כי הוא ביצע לפחות 20 צלילות ים פתוח, כולל קורסים.
במקרה זה יחתים מרכז הצלילה את הצולל על יומן צלילות שיתחיל מהצלילה האחרונה עליה דיווח הצולל, ובו ירשם, עפ"י הצהרת הצולל וייחתם ע"י המנהל המקצועי של מרכז הצלילה בחתימה ובחותמת מרכז הצלילה.

4. מובהר בזאת כי הוראה זו אינה מבטלת הוראות אחרות אלה מוסיפה אליהן, מובהר ומודגש כי במקרים שבהם תידרש צלילת רענון יש לבצע אותה וכי צלילת הרענון תחשב במניין הצלילות המודרכות.

לטענת הרשות, המכנה המשותף  של כל התאונות היה העדר ניסיון של כל אחד מהנפגעים והעובדה שלכולם היו פחות מ -  20 צלילות.

דווקא מועדוני הצלילה שלכאורה אמורים היו לצאת נשכרים מהנוהל החדש, שכן זה קושר אליהם את הצולל "בעל כורחו" לעוד 8-14  צלילות (בהתאם להסמכתו),  היו הראשונים לצאת כנגדה.
הטענה העיקרית של המועדונים ומדריכי צלילה הייתה שאם הרשות חושבת כי הצולל שמסיים את הקורס אינו ברמה נאותה, יש לבחון את תקן הקורס. אולם אם רמת הצולל בסוף הקורס מזכה אותו בתעודת צולל  עצמאי,  אין זה ראוי לכפות עליו צלילה בפיקוח.
מול המצדדים בנוהל החדש, שהציגו את תקנת "נהג מלווה" כמודל נטען: נוהל זה, משיג בדיוק את ההיפך הגמור. במקום  לחזק אצל הצולל את חוש האחריות ויכולת הצלילה העצמאית, הוא הופך אותו לתלותי וכך הוא (הצולל)  יוצא נפסד פעמיים.

ואכן, לא חלף זמן רב והנוהל עודכן וקבע שמי שיוסמך כצולל "הצלה"  Rescue Diverיכול לצלול עצמאית גם אם צבר "רק" 15 צלילות ים.
עבר עוד פרק זמן ושוב הוחלט לעדכן את הנוהל ולהוסיף כי "מהזכות" להפוך לצולל עצמאי לאחר 15 צלילות יוכלו ליהנות, כל מי  שלאחר הקורס ביצעו את הצלילות המודרכות  במסגרת השתלמות צלילה כלשהי (כולל נייטרוקס), ובלבד שכל הצלילות האמורות היו צלילות השתלמות. 

האם זהו סוף הסיפור והכרסום שחל בנוהל זה ייעצר? ימים יגידו. ההתנגדות אליו לא כהתה עם השנים ונראה שהיום, יותר מבעבר, מוכנה הרשות לשוב ולשקול  את עצם קיומו...