אחד הדגים המרשימים בים האדום הוא הזהרון לסוגיו המוכר גם בשם: Lionfish . בשעות בין הערביים תמצאו אותו משייט בהדרת כבוד וללא כל מורא מהצוללים.  זהו דג טורף ממשפחת העקרבנונים שמקורו באוקיינוס ההודי. במפרץ אילת ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים של דג זה : 

זהרון מקרין
הזהרון המקרין - Pterois radiata  
זהרון הדור
הזהרון ההדור  - Pterois miles  

מבנה -  הזהרון ההדור יכול להגיע עד לגודל של 50 ס"מ ויותר בעוד שהזהרון המקרין  קטן ממנו ומגיע לגדול מרבי של כ – 20 ס"מ.

אצל מיני  הזהרונים השונים עצמות הסנפירים אינן מחוברות בקרום.  הסנפירים מפוצלים לסנפירים ארוכים, צבעוניים בבסיסם, כאשר חלק מהמינים שקופים בצעירותם ומקבלים את הצבעים המרהיבים בבגרותם בלבד. 
שמו של הזהרון ניתן לו  עקב מראהו המיוחד כאשר סנפיריו פרושים לכל  עבר משל היו קרני שמש.
אך אל לכם לטעות:  החזות המרשימה באה לשדר מסר ברור ובלתי משתמע לשני פנים – שמרו מרחק!
בעצם, אותם קרניים מרשימות אינן אלא מזרק משוכלל.  הקוץ שמחורץ לאורכו הוא מעין צינור חלול שבבסיסו בלוטת ארס ודי במגע קליל עימו על-מנת  שהארס יחדור לגוף.  בטבע  נועד הארס לפגוע בדגים אחרים ומשמש להגנה בשעת צרה, אך מגע בלתי זהיר עם אחד מסנפירי הגב הוא חוויה כואבת ביותר.

אזור מחייה ושעות הפעילות -  את הזהרון ניתן למצוא  עד לעומקים של 30 מטר ויותר, באזורים מסולעים, כאשר במהלך שעות היום הוא חוסה לרוב בצילם. בשעות בין הערביים והלילה, אך גם בימים מעוננים, הוא יוצא לשחר לטרף . או אז הוא  מרחף בסבלנות, כמעט ללא תנועה כשסנפיריו  פרושים לכל עבר ומעניקים לו הגנה מושלמת מאויבים. כך הוא יכול להקדיש אל כל תשומת ליבו לטרף האומלל  וכשדג בלתי זהיר קרב אליו הוא מזנק ובלע אותו במהירות.  

למרות היותו דג ארסי בשרו נחשב למעדן ולצערנו המנהג של פריסת מלכודות בעיקר בחוף הצפוני של אילת, על מנת להפכו לפריט גסטרונומי לא פס מהעולם. 

 

זהרון וצילום -  הזהרון הו דג "פוטוגני" במיוחד. צבעיו ומבנהו המיוחדים, אין ספור הבעות הפנים שלו, בנוסף על העובדה כי הוא אינו חושש כלל מקרבתם של הצוללים וכמעט שאינו זז,  הופכו אותו לאובייקט צילום מועדף. אין לכם תחרות צילום שהוא אינו מככב בה ואין כמעט צלם, חובב או מקצועי שזהרון אינו מפאר את גלריית התמונות שלו.לחצו להגדלה

טיפול במקרה של פגיעה מארס זהרון -  בעקרון, למרות היותו דג ארסי,  הפגיעה מזהרון אינה מסכנת חיים. חלבון הארס שלו אינו מופץ במערכת הדם אך הפגיעה כואבת ביותר (תלוי כמוב בגודל הדג), ויכולה לגרום לתחושת שיתוק באיבר הפגוע ואף התפתחות של בצקת מקומית.
הטיפול הראשוני והמיידי הוא טבלת האיבר הפגוע במים חמים ככל שניתן לשאת. במקרים קיצוניים, במקרה של תגובה אלרגית יש לפנות לבית חולים.