הנשמת חבר היא מיומנות טכנית פשוטה למדי. אם אתם מצוידים בדו ווסת "אוקטפוס" וקשה להניח שיש מי שצולל בלעדיו, לכאורה, כל מה שעליכם לעשות במקרה  שבן הזוג נקלע למצוקת אוויר הוא להגיש לו את הווסת הנוסף, לסמן: "עולים למעלה" ולסיים את הצלילה בביטחה. ממש כמו שלמדתם ותרגלתם בקורס צלילה.
בעולם אידאלי כך היו נראים פני הדברים, אלא שהחיים אינם פועלים בהכרח על-פי תרחישים ידועים ומתוכננים מראש, והנשמת חבר במקרה אמת היא עניין מורכב הרבה יותר. 

הצורך בהנשמת חבר הוא תולדה של מספר גורמים, שאפשר שיתקיימו בנפרד או יהיו משולבים זה בזה:
האחד, מצב של  גמר אוויר אצל אחד הצוללים כתוצאה מרשלנות, חוסר תשומת לב למצב האוויר, או תקלה שגרמה לאובדן מואץ של אוויר.
השני,  רשלנות בבדיקת ציוד, לדוגמה ברז שלא היה פתוח דיו יגרום לירידה באספקת האוויר עד כדי הפסקתו (זוהי תקלה שקל לתקנה אם מודעים לאפשרות קיומה)  
השלישי,  תקלה בציוד (זוהי הבעיה הפחות שכיחה כי גם ציוד שמתפקד באופן לקוי עדיין יכול לאפשר חזרה בטוחה אל פני המים )
האחרון והבעייתי מכולם הוא תחושת אין אוויר מדומה על רקע של  לחץ נפשי, חרדה, או  מאמץ יתר - כולם עלולים להוביל לתחושת אין אוויר.

חשוב לזכור שצולל המסמן לבן זוגו את הסימן של: "אין אויר" נמצא, כמעט תמיד, במצוקה נפשית שעלולה להתדרדר במהירות לחרדה ופאניקה. חוסר מיומנות וניסיון צלילה הם בעלי תרומה עיקרית ולעיתים מכרעת בהתפתחות המצוקה. זיהויה ע"י המנשים מבעוד מועד היא נקודת מפתח ביכולת להגיש עזרה יעילה למונשם. כל עיקוב או פעולה שגויה בשלב זה יהפכו במהרה ל"מערבולת" שתיסחוף  לתוכה הן את המונשם והן את המנשים. חשובה אם כן, לצד מהירות הגישה אל המונשם, גם הערכת מצב מהירה שתיקבע  כיצד יש לפעול.    

סימן המצוקה: "אין אוויר" פירושו מבחינת המנשים אחד – לתת  אוויר! ומבחינת המבקש, תן לי אוויר  ויפה שעה אחת קודם. התגובה המיידית של המנשים תהיה אם כן , בעדיפות ראשונה כמובן, להגיש למונשם את הדרגה השנייה המשנית (האוקטופוס). אולם עליכם להיות מוכנים גם לאפשרות שהדבר המהיר ביותר יהיה דווקא להגיש את הווסת הראשי שלכם כשאתם עוברים לנשום מהווסת המשני.
במקרה כזה יהיה עליכם להביא בחשבון שיחלפו מספר שניות עד שתגיעו אל הווסת המשני וכתוצאה מההתרגשות אתם עלולים למצוא את עצמכם מחוסרי נשימה ומקור אוויר.
אולם כאן רק מתחיל הסיפור. כפי שהזכרנו  יתכן כי מצוקת האוויר היא על רקע של חרדה. במקרה כזה להנשמה אין כל ערך ויתרה מזאת, ייתכן כי נוהל ההנשמה כשלעצמו יסבך את המצב עוד יותר.  

אז מה עושים?  
ראשית חשוב להדגיש כי אין שני מצבים דומים ועליכם להיות מוכנים להפתעות. ומי שלא מצפה להפתעות יהסס. ומי שמהסס מסתבך. לכן,  ככל שהמצב מורכב יותר כך חשוב יותר להיצמד לכלל:  
עצור – חשוב– פעל!

ולמרות כל הנעלמים ניתן להצביע על מספר כללים שיוכלו לעזור.  ראשית עליכם להבטיח שאתם בשליטה כי אחרת ממילא לא תוכלו לעזור לבן הזוג.  לשם כך עליכם להסדיר את הנשימה לפני ביצוע כל פעולה נוספת  אפילו (כמה שזה ישמע לא "פוליטיקלי קורקט") על חשבון בן הזוג. רק לאחר שהוסדרה הנשימה ניתן לבחון את הסיבה לבקשת האוויר ע"פ הסדר הבא:
1. בדקו מד לחץ -  האם יש עדיין אוויר במיכל ובאיזו כמות. בווסתים לא מאוזנים ייתכן קושי בנשימה מתחת ללחץ של  30-40 אטמ'.
2. אם לחץ  האוויר במיכל גבוה  יותר נסו לנשום מהווסת תוך שאתם מסתכלים על מד הלחץ.  אם הוא "נופל" תוך כדי נשימה  בדקו שברז המיכל פתוח דיו. 
3. אם התשובה לשתי השאלות הראשונות היא שלילית והנשימה מהווסת תקינה כנראה שבן הזוג נמצא במצוקת אוויר על רקע של נשמת  חרדה או בעיה אחרת. אך כאן הפתרון הוא קשה יותר ודורש מיומנות גדולה בהרבה שלא ניכנס אליה.  

אולם גם אם הגשת הווסת המשני היא הפיתרון עדיין ארוכה הדרך למעלה...
נכון, תרגלתם את זה בקורס ובהצלחה יתרה, אבל עבר זמן מאז תרגלתם את זה לאחרונה.  הניסיון בשטח מלמד שבמקרה אמת, עליות בהנשמה הסתיימו לא אחת בטרגדיה מאחר שבני הזוג היו מרוכזים כל כך בפעולת ההנשמה, שהם שקעו במקום לעלות, או שהעלייה הייתה בלתי מבוקרת והסתיימה בציפת בזק ובנזק לאחד או שני בני הזוג.
די בכך שאחד מבני הזוג יהיה כבד מדי כדי להשקיע את שניכם, או לחילופין קל מידי כדי להציף את שניכם באופן בלתי מבוקר.
הוסיפו לכך את העובדה שבהתרגשות יתכן שהווסת יוגש הפוך, מסיכה תתמלא במים  ויש לכם מתכון בדוק להסתבכות.
אם נקלעתם למצב של צורך בהנשמה ואם קראתם את המאמר והצלחתם להיזכר בו, היינו ממליצים לפעול על פי הסדר הבא:
1. בצעו הערכת מצב ונסו לשמור על קור רוח (כן זה קל ליעץ אנחנו יודעים), וחיזרו במהירות בראש על הפעולות שתבצעו. חיפזון עשוי להתגלות כגרוע מאיבוד רגע לצורך סדר פעולות נכון. 
2. לאחר הגשת הווסת והסדרת נשימה, אחיזת בן הזוג באופן שלמדתם בקורס. אם שכחתם זכרו לשמור על אחיזה תוך השארת יד פנויה לביצוע פעולות ארחות.  
3. מקמו את מד הלחץ ואם מחובר אליו גם מד עומק בין שני הזוג כך ששניכם יכולים לראות אותם.
4. להתבונן סביב, למעלה ולמטה ולבחון את מצב הציפה שלכם.
5. ביד החופשית אחזו בצינור האינפלייטור כדי שתוכלו להגיב למצבי הציפה המשתנים וזכרו -  אתם שניים שהם אחד. יתכן שתצטרכו להוסיף או להחסיר אוויר גם מהמאזן של בן הזוג עמ"נ לשמור על מהירות עלייה מבוקרת או למנוע שקיעה.
6. רק לאחר כל אלה התחילו בעלייה מבוקרת (ראו גם שאלה של איזון).

7. הקפידו לשמור על קשר עין אחד עם השני ול"העיף מבט" במד העומק והלחץ  ולהסתכל סביבכם כדי לוודא  שאתם אכן עולים בקצב מבוקר ולא חוזרים לשקוע -  תרחיש שכיח למדי בעיקר כשעולים "במים כחולים".
8.מותר גם  קצת להתפלל.אומרים שזה מרגיע  ןאם לא יעזור אז גם לא יזיק. 

לסיכום: עלייה בהנשמת חבר במצב אמת אינה פשוטה ולא ניתן לתרגלה בתיאוריה. 
אין תחליף לתרגול וניסיון צלילה (קורס הצלה כבר אמרנו?),  אולם גם תרגול עצמי ועיבוד תרחישים שונים בראש, כחלק מתכנון הצלילה,  יכולים לעזור .

ולא פחות חשוב -  צפו קדימה, תכננו את הצלילה, פעלו לפי הכללים, והנשמת חבר תישמר כאירוע שאתם יודעים איך להתמודד עימו  אך  לא תזדקקו לו...

 

צלילה מהנה