במאמר קודם  דנו בהסבר המדעי של שיכרון העומקים/תרדמת חנקן.  הבנת התופעה מההיבט המדעי היא חשובה כדי לדעת שאין מדובר בהתרחשות "כאוטית" ובלתי ניתנת לחיזוי. ובכלל, התרבות המערבית שוללת כל תופעה שאינה ניתנת למדידה או הסבר בעזרת הכלים המדעיים המצויים ברשותה. בין אם מדובר בעובדות מדעיות מוכחות ובין אם מדובר בתיאוריה, תופעת השיכרון כאשר נושמים אוויר (חנקן) בלחץ  גבוה היא בגדר עובדה מוצקה שאינה זקקוה להוכחות, ותהיה התיאוריה המדעית שעליו היא מבוססת אשר תהיה.

אולם בסופו של יום, צלילה (כל עוד לא פותח כלי לצלילה וירטואלית) נעשית במים. כל התופעות, גורמי הסיכון וכללי ההתנהגות צריכים להתבסס על ניסיון מעשי, גם אם הוא לעולם אינו שלם ואינו מושלם.

בקורסי הצלילה וכללי ההתנהגות המועברים לחניכים, מקובל להתייחס לעומק של 30 מטר כגבול החשיפה הבטוח בהתייחס לשיכרון עומקים, זאת  כאשר עושים שימוש באוויר דחוס. האומנם???

 

אחת התכונות שמאפיינות את השיכרון  זה העדר מאפיינים מובהקים. במילים אחרות, לא צפוי.

ממש כמו שתיית אלכוהול. יש מי שמשתכר מהריח ויש מי שיכול להגיר לקרבו כמויות עצומות שלא נודע כי באו אל קירבו.

השיכרון מתנהג באופן דומה. יש מי שאצלו  תופעות שיכרון (גם אם מינוריות), יחלו כבר בעומק של 10 מטרים ויש מי  שגם בעומקים גדולים בהרבה מאלו שמרבית הצוללים מורשים לצלול אליהם, מרגישים מחוסנים לחלוטין בפני התופעה (תחושה שאין לה ממש על מה להסתמך). אולם אלו גם אלו נמצאים בשוליים. אצל מרבית הצוללים יופיעו סימנים ראשונים בעומק שבין 20 – 30 מטר. אך חשוב לזכור שהמספר 30 אינו מספר קסם. הסימנים הם רבים ומגוונים, יכולים התגבר באופן הדרגתי עם המשך ההעמקה, או  להתפרץ לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת.

 

האם ניתן להגדיר עומקים בטוחים בהתייחס לשיכרון? נהוג לשייך  את סימני השיכרון בהתייחס לעומקים השונים:

מים כחוליםבעומק של 20- 30 מטר ניתן להבחין בהאטה מסוימת  ביכולת החשיבה והתגובות המוטוריות אולם רק מעטים יהיו מודעים לכך.

בעומקים של 30 -  40 מטר מרבית הצוללים יתחילו לחוש בסימנים כגון סחרחורת קלה תגובות איטיות ואפילו תחושת נמנום קלה . עד לעומקים אלו ניתן לצלול עם אויר בביטחון יחסי כאשר הצולל הוא בעל הכשרה, ניסיון ומיומנות מתאימים.

בעומקים העולים על 50 מטר הסימנים עלולים להחריף באופן קיצוני ובחלק מהמקרים ללא אזהרה מוקדמת. השיכרון משפיע קודם כל על יכולת החשיבה, התייחסות למימד הזמן, שיקול הדעת ומהירות התגובה – שכלית ומוטורית, אך גם על מצב הרוח והתחושות הנפשיות הנלוות לו. באופן פראדוכסאלי ומניסויים שנערכו בתא לחץ, בביצוע משימה בודדת ישנה אפילו תחושה של יכולת ריכוז גבוהה יותר. אולם במקרה של ריבוי משימות הצולל עלול להיכנס לבלבול מוחלט ולפעול בצורה מוטעית לחלוטין עד כדי אובדן עשתונות. בעומקים גדולים השיכרון עלול להתפתח ל Black out  ללא אזהרה מוקדמת וזאת ללא כל  קשר לבעיות אחרות שמציב העומק.

 

האם ישנם גורמים שעשויים להשפיע על חומרת השיכרון? בהחלט.

מצב נפשי -  השיכרון  מקצין תחושות נפשיות.  תחושה טובה עשויה להפוך לאופוריה. חשש לחרדה ופאניקה.

מצב גופני  ירוד ומאמץ -  למרות שלא ברורה לחלוטין התרומה של ה – 2CO, לרמה גבוה שלו מקובל להתייחס כבעל  השפעה מסויימת.  למותר לציין שהעלייה בצפיפות האוויר, שגדלה עם העמקה,  פוגמת ביעילות האוורור גם אם הציוד מתפקד באופן אופטימאלי.

תנאי הים -  צלילה בתנאי ים נוחים משרה אוירה נוחה יותר כשם שצלילה בתנאי ים קשים, של ראות לקויה וטמפרטורת מים נמוכה יוצרת אוירה נוחה פחות שעלולה לקדם את תחושת השיכרון. יש מי שטוענים שצלילה במים כחולים כמו שפוגשים לדוגמה באתרים העמוקים בים האדום מגבריה את החרדה והופעת סימני שיכרון.

העדר ניסיון צלילה -  תורם למיומנות נמוכה, להעדר מודעות להופעת הסימנים והיכולת להתמודד איתם.

ביטחון עצמי מופרז והערכת סיכונים מוטעית -  זהו גורם סיכון כבד משקל בכל צלילה. גם אם אינם גורמים ישירות לתופעה הרי שהם מעודדים חשיפה גבוה מזו שעימה יכול הצולל להתמודד.

שתיית אלכוהול ושימוש בסמים לפני צלילה -  יש צורך להסביר?

 

האם ניתן ללמוד להתמודד עם תופעות השיכרון? ראשית וכאן חשוב להדגיש - איש אינו מחוסן! אולם ניתן בחשיפה הדרגתית ובתרגול תחת בקרה ופיקוח לתפקד טוב יותר תחת השפעת השיכרון. זו גם הסיבה שצלילות עמוקות מ 30 מטר מחייבות הכשרה נוספת. לא כי המועדונים רוצים להתפרנס אלא כי לנסיון והמיומנות פשוט אין תחליף.   כדאי עם זאת  לזכור שההתייחסות היא לתחום העומקים שבו אצל מרבית האנשים התפקוד נפגע קלות בלבד. הניסיון לבדוק את הגבול משול למשחק "ברולטה רוסית" והשאלה אינה אם, אלא מתי.  אחת מהבעיות העיקריות בהטמעת ההבנה בסיכון שכרוך בתופעת השיכרון היא העובדה שהסימנים יכולים להיות "חמקניים " למדי. אפשר (כפי שלרוב קורה) שתבצעו מספר צלילות באיזור הדמדומים והכול יתנהל כשורה ואז בצלילה אחרת וללא כל אזהרה מוקדמת השיכרון "תוקף". תוסיפו לכך את הסיפורים של אני הייתי בעומק של... וברור שיש מי שרואים בכל הנושא מעין אזהרה ל"חנונים"  שניתן להתעלם ממנה בקריצת עין. אז זהו שלא.  

 

האם לשיכרון תופעות לוואי? לא. בהנחה שלא הייתה הסתבכות אחרת הפחתת העומק תגרום להיעלמות הסימנים ללא כל השפעות לוואי. היה כלא היה. אולם כדאי לדעת שכאשר השיכרון  מתפתח למצב של פאניקה, קרוב לוודאי השפחתת העומק בלבד לא תספיק ויש לצפות לכך אם נקלעתם למצב כזה.  

 

סוף דבר. שכרון העומקים שונה מאדם לאדם ואצל אותו אדם מיום ליום ויש לו צדדים אפלים שלא הייתם רוצים לנסות. אם אתם מחפשים  את תחושת הה –  High  נסו אותה במקום אחר. העולם שמתחת למים אינו המקום לכך...